רש"י על חולין קל״ט ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

רש"י על חולין קל״ט ע״ב:א׳ » « רש"י על חולין קל״ט ע״ב:ה׳

1 שו"ת מהרש"ם חלק א פתח ↗

ומה שנסתפק במי שאינו אוכל בחוהמ"ס על ידי סיבה אם חייב לכנוס לישב בסוכה בלא אכילה ולברך ברכת לישב בסוכה הנה כבר כתב הט"ז סוף סימן תרל"ט דמי שמתענה חייב לברך על כל ישיבה וכניסה ונודע מש"ס דמנחות מ"א ותוס' שם בעובדא דמלאכא ורב קטינא שגם במצוה שבידו להביא א"ע לידי חיוב ענשו בעידן ריתחא אם אינו מקיים ובתוס' פסחים קי"ג ב' ד"ה ואין לו הביאו ראיה מסוטה י"ד שיש לחזר ולהביא א"ע לידי חיוב ואם לאו מנודה לשמים ועתוסי"ש שבת ל"ב ע"ב בד"ה בעון ציצית וכו' ותוס' ערכין ב' ע"ב ותוס' הרא"ש לברכות י"ח בזה ובח"א כלל ס"ח דין י"ט מסופק אם צריך לילך לעיר אחרת לקיים מ"ע ומתוס' הנ"ל מוכח דמחויב בזה אבל י"ל דשאני מרע"ה שבלא"ה היה מהלך במדבר ונוסע ממל"מ וביקש לכנוס לא"י לבא אל המנוחה ובחולין קל"ט ב' ורש"י ד"ה ה"ג לפי שנאמר שלח תשלח שומע אני לחזור אחר המצוה הזאת עד שתבא לידו עכ"ל מוכח דבעלמא אין שום סברא לחייבו בכך אבל יש לומר דהתם היינו להדר על הספק שמא ימצא קן בהרים משא"כ ביודע בודאי שיש לו שם לן לקיים המצוה ומצאתי במד"ר פ' צו פ"ט גדול שלום שכל המצות כתיב בהו כי תראה כי תפגע כי יקרא אם באה מצוה לידך אתה זקוק לעשותה ואם לאו אי אתה זקוק לעשותה ברם הכא בקש שלום ורדפהו בקש למקומך ורדפהו למק"א עכ"ל ומבואר דבשאר מצות ליכא חיוב בזה:

2 הערות ומקורות על תפארת ישראל פתח ↗

פירוש - הואיל ומצוה זו נתגלגלה לפתחך בהשגחה מיוחדת, לכך יש כאן חיוב מיוחד לקיימה, כדמות פריעת בעל חוב. דוגמה לדבר; בב"ב ריש קלג: מובא מעשה שרבא העמיד את רב עיליש על טעותו בדין ממוני, ובכך מנע מרב עיליש לפסוק שלא כהלכה. ומוסיפה הגמרא שרב עיליש התבייש בדבר, בחושבו שרבא יסבור שלעולם רב עיליש אינו פוסק כשורה, ורק משום נוכחותו של רבא נמנעה הטעות. ובכדי לפייסו קרא עליו רבא את המקרא ישעיה ס, כב "אני ה' בעתה אחישנה". וכתב כל כך בח"א ג, קכז: בזה"ל: "נראה מפני דאיכסף רב עילש, לכך הביא לו מקרא זה. ואמר 'אני ה' בעתה אחישנה'. כתיב 'בעתה' משמע שיש עת מיוחד, וכתיב 'אחישנה' דמשמע שהקב"ה מביא הגאולה שלא בעת, וכמו שהקשו בפרק חלק סנהדרין צח., כתיב 'בעתה' וכתיב 'אחישנה'. אלא דצריך שיהיו שניהם; זמן מיוחד, ואז הש"י מביא הגאולה. ור"ל כי אע"ג שאני אמרתי לך הדין, ומפני ומחמתי בא, מ"מ הש"י שהקרה אותי לפניך שתקבל דין זה. כי אילו לא באתי לכאן עתה, לא שמעת הדין מעיקרא. ודבר זה מורה על מעלה שיש לך, שהש"י רוצה שתקבל התורה. ומה לי אם הש"י נתן לך השכל, או שעל ידי היה זה, אין חלוק". הרי שכאשר הקב"ה מזמן לאדם דבר מיוחד, יש בכך הוראה והשגחה מיוחדת לאדם זה. ובפתחי תשובה בשו"ע יור"ד ריש סימן רצב הלכות שלוח הקן כתב: "עיין בתשובת חוות יאיר סימן סז שנשאל אם כאשר יקרא קן צפור לפני איש בשדה, אם מחוייב עכ"פ לזקוק לה לשלח את האם, או רשאי לילך לדרכו, דלא אמרה תורה 'שלח תשלח' דברים כב, ז רק אם רצה ליקח הבנים... ומדברי הגמרא משמע דחייב לטפל, דאמר חולין קלט: 'יכול יחזור בהרים כו', תלמוד לומר 'כי יקרא' במאורע "הכתוב מדבר לכשיקרא" רש"י שם'. ואם כן נהי דממעט שלא יחזור בהרים, מ"מ במאורע משמע דרמי עליה ליזקק לה". ועיין שם שביסס הכרעה זו על פי הזוה"ק. ובודאי שדעת המהר"ל כהכרעה זו.

1 ה"ג לפי שנאמר שלח תשלח - ב' פעמים שומע אני לחזור אחר המצוה הזאת עד שתבא לידו:

2 ת"ל כי יקרא במאורע - הכתוב מדבר לכשיקרא:

רש"י על חולין קל״ט ע״ב:א׳ » « רש"י על חולין קל״ט ע״ב:ה׳